"הם בשביתה איטלקית": האם סין התחילה לגבות מחיר מישראל כחלק מתמיכתה בפלסטינים?

אקצר:
כשהאוניות נושאות רובים לעזה, יש פחות מקום לסחורה אחרת לאשדוד...

רגע של תוד"א.

בהקשר זה, גרינג טוען כי הסינים תמיד הולכים לפי רוח המפקד. "אילולא המלחמה, נתניהו היה מבקר בסין באוקטובר בביקור מתוזמר במיוחד, שהיה לצנינים בעיני ממשל ביידן. אותם כלי תקשורת סינים שמפיצים כעת תעמולה אנטי־ישראלית ואפילו אנטישמית היו חוגגים את הביקור בסימן 'ידידות בת אלף שנים בין העם היהודי והעם הסיני'".

חרף הסימנים המדאיגים, קטריבס מדגיש כי היחסים הכלכליים של סין וישראל חייבים להימשך, לתועלת שני הצדדים, וכי חברות ישראליות צריכות להמשיך לעבוד עם סין. הוא שואב עידוד מהשתתפות הערה של חברות סיניות בפרויקטי תשתית בישראל, ומציין כי התמיכה של סין בפלסטינים לא העיבה בתקופת המלחמה על הפעילות של נמל המפרץ בחיפה, למשל, המופעל על ידי תאגיד סיני.

אם אכן יתברר שיש כאן אירוע מהותי, מסכם תומר, זה יחזק את התפיסה שלפיה לא כדאי להתבסס יותר מדי על מדינות מסוימות ולפתח בהן תלות. "השתעבדנו לסין מבחינת יבוא, ואולי נצטרך למצוא מקורות חלופיים. הם יכולים פתאום להטיל קשיים גם על יבוא של מוצרי בנייה, למשל", הוא מסביר. "יצאנו מגדרנו כדי להכניס את הסינים לישראל — אבל המינימום שצריך לדרוש זה הוגנות מסחרית, וכרגע מה שהם עושים נראה לא הוגן בעליל".

טוביה גרינג, חוקר במרכז למדיניות ישראל־סין במכון למחקרי ביטחון לאומי, מזהיר מהסקת מסקנות פזיזה. "ייתכן שהקשיים נובעים מסיבות לוגיסטיות הקשורות למלחמה. קשה לי לראות סיבה לכך שהם יפגעו בסחר עם ישראל, שהוא אלמנט יציב ביחסים שלנו. לא היו כמעט מקרים שבהם סין הפעילה לחץ כלכלי על ישראל, וזו תהיה עליית מדרגה מבחינתם לעשות זאת כעת".

דן קטריבס, יו"ר ארגון הגג של לשכות המסחר הדו־לאומיות בישראל, מתרשם כי מערכת היחסים הכלכלית בין ישראל לסין מתנהלת כסדרה, למרות התמיכה הסינית בפלסטינים. "דיברתי עם שגרירת ישראל בסין, ואין עצירה של היבוא משם לישראל", הוא אומר. "גורמים סיניים רשמיים הבהירו לגורמים ישראליים כי אין כוונה לפגוע ביחסי המסחר עם ישראל וכי אין כאן שינוי במדיניות הסינית".

קטריבס, שהיה הנספח המסחרי הראשון של ישראל בסין, אומר כי אכן יש פיקוח הדוק יותר על יצוא של רכיבים דואליים, שגורר עיכובים ופוגע ביבואניות הישראליות. הוא לא בטוח אם ההוראות האלה מגיעות מלמעלה, אך מיד מוסיף: "מצד שני, יש מי שיגיד שבסין הכל מגיע מלמעלה".

למרות זאת, הוא מסתייג ואומר: "אין ספק שיש ניצנים של זהירות מצד גורמים סיניים ביחסים עם ישראל. זה לא בהכרח ברמת השלטון המרכזי, אלא דווקא בפרובינציות. גורמים מקומיים מרגישים שיש פחות אהדה לישראל מצד השלטון, אז הם נזהרים יותר בקידום יוזמות עסקיות עם ישראל. שמענו מחברות ישראליות על הקפאת עסקות שהיו כבר בשלבים סופיים של המו"מ, וחלק מהדברים נדחו למועד לא ידוע. יש סימנים להתקררות בצד הסיני. אולי יש כאן אובר פרוטקשן — כלומר אם אתה חברה סינית שנמצאת בפרובינציה ואתה מתרשם שהיחס של בייג'ין לישראל מתקרר — אז אתה תקרר את מערכת היחסים העסקית כדי להימנע מלעשות טעויות. אולי אפילו תבחר לא להיכנס לזה כלל כדי להימנע מהאפשרות לטעות".

הדיווחים על הכבדת הרגולציה והעיכובים הגיעו לרון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים, כבר לפני כשבועיים. "כשמכבידים את הביורוקרטיה, אתה כבר לא יודע כמה ממנה עניינית וכמה נובעת משיקולים אחרים", הוא אומר. "הם יכולים להתייחס פתאום לכל רכיב חשמלי כדואלי — מה שיקשה מאוד על התעשיינים הישראליים שמייבאים משם".

היבואנים הישראלים אמנם עוקפים את הדרישות הסיניות בכך שהם מייבאים את הרכיבים דרך מדינה שלישית, אך קשה להתעודד מכך. "אם הגברת הפיקוח הייתה נעשית באמת מסיבות ענייניות ומקצועיות, אז הם היו מגבילים את המכירה של הרכיבים האלה וישראלים לא היו מצליחים להשיג אותם דרך מדינה שלישית", אומר תומר. "אם יבואן ישראלי יכול לקנות את המוצר בעקיפין מחברה איטלקית או תאילנדית, כנראה שהם לא כל כך רגישים מבחינה ביטחונית".

כך או כך, הסרבול הזה מייקר את אותם מוצרים עבור החברות הישראליות — ופוגע בתחרותיות שלהן.

ככל שסין מתעצמת, כך גדלה גם היכולת שלה להפעיל מנופי לחץ באמצעות מדיניות הסחר. זהו אינו המקרה ביחסים עם ישראל, אך סין מפעילה גם כפייה כלכלית, כלומר משתמשת לרעה בסחר, בהשקעות ובפעילות הכלכלית המשותפת עם מדינות, כדי לכפות עליהן את האינטרסים שלה ולהכפיף אותן אליה

סין, בדומה למעצמות אחרות, משתמשת במדיניות הסחר שלה כאמצעי השפעה וחתירה ליעדים גיאו־פוליטיים. הידוק האכיפה על יצוא אותם רכיבים דואליים לישראל עשוי להיות ביטוי להעברת מסר לישראל בדבר חוסר שביעות הרצון מהלחימה בעזה.

הסחר עם סין גדל באופן מתמיד בעשור האחרון. מאז 2021 סין היא המדינה שישראל מייבאת ממנה הכי הרבה סחורות. ב-2022 היה היקף הסחורות של ישראל עם סין קרוב ל-18 מיליארד דולר — סחורות בהיקף של כ-13 מיליארד דולר עשו את הדרך לישראל, והיתר את הדרך הנגדית. ב-11 החודשים הראשונים של 2023, ייבאה ישראל מסין סחורה בהיקף של יותר מ-10 מיליארד דולר

במשרד הכלכלה מודעים לעיכובים שחוות חברות ישראליות, אך טוענים כי לא מדובר בהחמרת מדיניות ספציפית לישראל. אותו תעשיין מדגיש כי לא יצא מסמך רשמי שאוסר על מכירה לישראל, אך הוא בהחלט מזהה סחבת מכוונת, לדעתו, שלא הייתה קיימת לפני כן. לטענתו, ההגבלות האלה לא קיימות במדינות אחרות שרוכשות את אותם רכיבים. אותו תעשיין מצליח לייבא את הרכיבים באופן עקיף דרך מדינות אחרות, אך הדבר מעכב את האספקה — ומייקר את התהליך. הוא מזהיר כי ככל שהסחבת הזאת תימשך, הדבר יקשה מאוד על חברות ישראליות רבות שמרכיבות מוצרי אלקטרוניקה.

הוא מעריך בזהירות כי ההכבדה בביורוקרטיה בעבודה עם החברות הישראליות נובעת מכך שסין מצדדת בפלסטינים במלחמה. "אני עובד בכל העולם, ומכיר היטב את הסינים ואת פעילות הרכש מולם ומול מדינות אחרות", הוא מוסיף. "הם אנשי עסקים, יש להם אינטרסים בישראל, הם מושקעים בה ולכאורה אין להם כל סיבה להפסיק למכור לנו את הרכיבים האלה. לכן אני חושב חושב שיש כאן משהו פוליטי".

האם סין מנסה להכאיב לכלכלה הישראלית כחלק מתמיכתה בצד הפלסטיני במלחמה? התשובה מתחילה בבייג'ין, עוברת ברכיבים אלקטרוניים קטנים שנשלחים לישראל ומסתיימת בסכום של 18 מיליארד דולר בשנה.

בתעשייה הישראלית טוענים באחרונה כי המעצמה מהמזרח החלה להערים קשיים על יצוא רכיבי אלקטרוניקה חיוניים המיועדים למפעלים ולחברות הייטק. מדובר ספציפית ברכיבים דואליים (דו־שימושיים) — כאלה שיכולים לשמש גם לתעשייה הביטחונית וגם לתעשיות האזרחיות.

"נראה שהסינים עושים מעין שביתה איטלקית כמעט מתחילת המלחמה, שגורמת לנו לבעיות ועיכובים", מעיד תעשיין ישראלי שעומד בראש קבוצת מפעלים גדולה. "הרשויות מבקשות מהיצואנים הסינים רישיונות יצוא לישראל לרכיבים האלה — מה שלא היה מעולם. אנחנו צריכים למלא מסמכים חדשים, ונראה שזו ביורוקרטיה לשם ביורוקרטיה. אם הם רוצים לעכב משהו ולהקשות — אין להם בעיה לעשות את זה".